החלטה בתיק ת"א 14297-06-12

1. המשיבה הגישה תביעה כספית על סך 29,500 ש"ח ועתרה אף לסעד הצהרתי.

2. התביעה הוגשה נגד אלוני אבא מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "המבקשת" או "המושב"). מכתב התביעה עולה, כי המשיבה הינה חברה במושב ובשנת  1979 נישאה לחבר המושב בשם אבנר. לטענתה, ב- 1.9.98 היא ואבנר נפרדו ומשנת 2000 הופרדו ענייניהם הכלכליים המשותפים. המשיבה ואבנר  עודם מתגוררים במושב, בבתים נפרדים. ב- 2006 נחתם הסכם גירושים בינה לבין אבנר ובינואר 2007 נישא אבנר מחדש.

3. המשיבה טוענת, כי ביום 28.9.05 החליטה המבקשת על חלוקת רווחים בין חבריה כך שסכום החלוקה חולק באופן שווה בין בתי האב המצויים במושב. על אף שבמועד הרלוונטי הופרדו כליל ענייניהם הכלכליים המשותפים שלה ושל אבנר הרי שהמבקשת הגדירה אותם כבית אב אחד. בנסיבות אלו, הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת. הבורר שמונה על ידי האגודה השיתופית להכריע בתובענה קבע, כי היה על המבקשת להתייחס למשיבה כבית אב נפרד מאבנר. המבקשת לא הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות ובחלוף עשרה חודשים ממנו היא שילמה למשיבה סך של 22,000 ש"ח. לטענתה, פסק הבוררות קבע, כי יש להתייחס אליה כאל בית אב נפרד משנת 2000 ועד למועד גירושיה הפורמאליים. מקל וחומר הרי שלאחר גירושיה יש לראותה כמנהלת בית אב נפרד, כמו יתר הגרושים במושב.

4. ביום 14.9.08 החליטה האסיפה הכללית של המושב על קריטריונים חדשים לחלוקת רווחיו ו/או זכויות בנכסיו והגדירה בית אב בין היתר כ"2 חברים באגודה שהם בני זוג או היו בני זוג אם אינם נשואים זה לזו". לטענתה, החלטה זו הינה מעשה חקיקה ספציפי מכוון כלפיה וכלפי בן זוגה ומטרתה הינה לעקוף את פסק הבוררות וליתן הכשר לנישולה מזכויותיה. לטענתה, עד ליום 30.3.12 זוכה חשבונה בחסר בסך של 29,500 ש"ח.

5. המשיבה טוענת, כי החלטות המבקשת הינן מקפחות ובלתי שוויוניות. לטענתה, מעמדה במושב הינו ייחודי והחלטות האסיפה הכללית מהווה קיפוח המיעוט. עוד טוענת, כי החלטות האסיפה סותרות את תקנון המבקשת והחלטותיה הקודמות.

6. המבקשת הגישה בקשה בה עתרה, כי בית המשפט יורה על עיכוב הליכים והעברת התובענה לדיון במסגרת הליכי בוררות. לטענתה, בין הצדדים קיים הסכם בוררות, התובענה מתייחסת לסכסוך עליו חל ההסכם, התובענה עוסקת בעניין פנימי שבין האגודה לבין חבריה, להבדיל מעניין חוקתי. עוד טוענת, כי מתקיימים התנאים לעיכוב הליכים שכן היא מבקשת לעכב את ההליכים, היא עשתה כן בטרם הגישה כתב הגנה והיא מוכנה לעשות את הדרוש לשם קיום הבוררות. לפיכך, לא קיים טעם מיוחד שלא להורות על עיכוב ההליכים והעברתם לבוררות.

7. לטענתה, המשיבה ידעה, כי דין הסכסוך להתברר בבוררות והגשת התביעה מהווה חוסר תום לב. עוד ציינה, כי בעבר התנהלו הליכי בוררות בינה לבין המשיבה באותו נושא בו עוסקת תביעה זו והמשיבה לא העלתה טענה לפיה הבורר אינו מוסמך לדון בתובענה.

8. לטענת המשיבה, דין הבקשה להדחות. לטענתה, התובענה הוגשה בשל ניסיון המבקשת להכשיל את קיום פסק הבוררות והבקשה בה עסקינן נועדה לשם משיכת זמן ובכדי לגרום למשיבה להוצאות נוספות ובמטרה להפעיל עליה לחץ.

9. לטענתה, לא מתקיימים התנאים אשר בגינם יש להורות על עיכוב ההליכים והעברת התובענה לבוררות. לטענתה, המבקשת לא הייתה והיא אינה מוכנה לעשות את כל הדרוש לשם קיום הבוררות. המשיבה טוענת, כי עסקינן ביסוד עובדתי אשר יש לתמוך בתצהיר ערוך כדין שלא צורף לבקשה והמבקשת לא הוכיחה, כי הייתה ועודנה מוכנה לעשות את כל הדרוש לשם קיום הבוררות. המשיבה טוענת, כי בעבר התעלמה המבקשת מפנייתה ולא התייחסה לצורך לפתור את הסכסוך שהתגלע בין הצדדים. לטענתה, פניותיה למשרד רשם האגודות ותשובות המבקשת ורשם האגודות לפניותיה מלמדות על חוסר נכונות המבקשת לפתור את הסכסוך בכלל ובבוררות בפרט. המבקשת דחתה את טענותיה, לא התייחסה להתרעתה, כי תפנה לערכאות המשפטיות ולא הציעה להפנות את המחלוקת לבוררות.

10. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הנושאים בהם עוסקת תובענה זו אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים ועל כן לא ניתן להסתמך על תקנון המבקשת כהסכם בוררות בין הצדדים. ככל שקיים ספק באשר להיקף תחולת תניית הבוררות על הסכסוך בו עסקינן הרי שיש לפרשו בצמצום שכן תניית הבוררות נקבעת בתקנון המבקשת ומבלי שהייתה למשיבה אפשרות לנהל משא ומתן פרטני לגביו.

11. עוד ציינה, כי טענותיה במסגרת התובענה נשוא בקשה זו מחייבות את בירור המחלוקת בין כותלי בית המשפט שכן אין עסקינן בעסקי האגודה עליהם חלה תניית הבוררות ובנוסף עסקינן בעניינים חוקתיים שאין להעבירם לבוררות. לטענתה, אין ממש בטענת המבקשת לפיה היא לא פירטה במסגרת כתב התביעה מדוע לא קיימות, לטעמה, נסיבות מיוחדות בגינן יש לפטור אותה מתניית הבוררות. המשיבה טוענת, כי במסגרת כתב התביעה היא טענה, כי עסקינן בסכסוך קונסטיטוציוני אשר בורר אינו רשאי לדון בו. לטענתה, בית המשפט העליון קבע, כי מקום בו סכסוך נוגע לתוקפן הנורמטיבי של הוראות תקנון האגודה ומעורר שאלות בעלות השלכה ציבורית רחבה אין לעכב את הדיון ולהעבירו לבוררות. לטענתה, התביעה בה עסקינן מיוחסת לתחום המוגדר בפסיקה כעניין חוקתי, אף אם תוצאות התביעה ישפיעו על עניינים כספיים.

12. עוד טוענת המשיבה, כי אף אם המבקשת הייתה עומדת בתנאים המפורטים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות הרי שקיימים טעמים בגינם בית המשפט לא יעכב את ההליך לשם העברתו לבוררות, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 5(ג). לטענתה, כאשר החלטת האסיפה הכללית סותרת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו  ותקנות הציבור הרי שהסכם הבוררות אינו תקף ואין לעכב הליכים לשם העברת הדיון לבוררות.

13. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי התביעה נשוא בקשה זו אינה דומה בעילתה לתביעה שהגישה ונוהלה בבוררות שכן במסגרת התובענה האמורה היא לא תקפה את החלטות האסיפה הכללית באשר להגדרת המונח "בית אב" אלא את אופן חלוקת הרווחים השרירותית עליה החליטה המבקשת.

14. המבקשת השיבה לתגובת המשיבה. לטענתה, הבורר שדן בסכסוך שהתגלע בין הצדדים קבע, כי מן הראוי שההחלטה באשר לקריטריון הראוי לחלוקת הרווחים תתקבל על ידי האסיפה הכללית. לטענתה, ההחלטות באשר לאופן חלוקת הרווחים והגדרת בית אב אינן מפלות. המבקשת טוענת, כי אין ממש בטענת המשיבה לפיה החלטותיה עוקפות את פסק הבוררות, אשר הוגבל למועדים מסוימים.

15. לטענת המבקשת, אין ממש בטענת המשיבה לפיה לא קיים הסכם בוררות תקף. המבקשת טוענת, כי לא ברור על מה נסמכת טענת המשיבה בנדון, כאשר היא עצמה יזמה בעבר הליכים בפני רשם האגודות השיתופיות. לטענתה, תקנון האגודה השיתופית אינו מהווה חוזה אחיד במובן של חוק החוזים האחידים, שכן תקנון האגודה הינו יציר ידיהם של חברי האגודה עצמם.

16. המבקשת טוענת, כי החלטות באשר לאופן חלוקת רווחים, חלוקת תקציבים וארגון החיים הינן חלק מהמטרות הבסיסיות של האגודה. לטענתה, מפסק הבורר עולה, כי היא בעלת הסמכות לקבוע מהו בית אב וכי עליה להחליט באשר לדרך חלוקת הרווחים. עוד  טוענת, כי היא פעלה כאשר עקרון השוויון עמד לנגד עיניה. עוד ציינה, כי בתיק זה אין השפעה על ציבור רחב ואף בכך יש כדי לתמוך בטענתה לפיה יש להעביר את הדיון לבוררות. המבקשת אף טוענת, כי טענות המשיבה נטענות בשיהוי.

17. לטענת המבקשת, היא מוכנה והייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ומציינת, כי המשיבה עצמה פנתה לרשם האגודות השיתופיות באפריל 2009 והיא הכירה בסמכותו לדון במחלוקות. עוד טענה, כי פניות המשיבה היו לרשם האגודות השיתופיות ולא לאגודה עצמה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אין זה תפקידה להפנות את המשיבה לבוררות ותניית הבוררות הועלתה על ידה במועד הראשון ובטרם הגשת כתב הגנה. המבקשת טוענת, כי אין ממש בטענת המשיבה לפיה ברשם האגודות השיתופיות נאמר לה, כי הרשם אינו מוסמך לפסול החלטה של אסיפה חוקית וכי ככל שהיא סבורה שהחלטות האסיפה אינן חוקתיות הרי שיש לתקוף אותן בבית המשפט ולא בכדי לא צירפה המשיבה מסמך כלשהו התומך בטענתה בנדון. כן טוענת, כי היא לא לקחה חלק בפגישה האמורה. לטענתה, היא לא סירבה לקיום הליכי בוררות ולבקשתה צורף תצהיר וצוין, כי הוא יאומת בימים הקרובים. המבקשת צירפה לתגובתה תצהיר מאומת לשם תמיכה בבקשתה. עוד טוענת, כי בפסיקה נקבע כי כאשר אין ספק באשר לקיומו של הסכם בוררות הרי שאין חובה לצרף תצהיר.

דיון ומסקנות

18. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.